ליאור (40) גרפיקאית בחורה יפה, בקשה לערוך אבחון גרפולגי לכתב ידה, היא סיפרה שהיא ללא זוגיות שנים כל מי שהכירה עד כה לא התאים לה, היא יצאה להרבה דייטים אך זה לא נמשך יותר משנים עד שלושה מפגשים. היא הייתה מודעת למראה החיצוני שלה "אני יודעת שאני נראית טוב", עם ביטחון עצמי גבוה וחשבה שאולי זה "מבריח גברים". היא דברה בדרמטיות אך שפת הגוף שידרה משהוא אחר, חוסר נינוחות, היא התקשתה להבין את היותה לבד וללא זוגיות.
באבחון הגרפולוגי ליאור התגלתה כבעלת חוש אסתטי מטופח עם פנטזיות וחוש מציאות לקוי.
הכתב המושקע הסביר את החשיבות שליאור ייחסה לחיצוניות. האותיות התפוחות בכתב ידה העידו על השקעה בפרטים וחוסר יכולת להפריד בין עיקר לטפל. הביטחון העצמי המופרז שדיברה עליו הגיע דווקא מהערכה עצמית נמוכה, חשוב היה לה להרשים.הגברים שיצאה איתם היו ממעמד גבוה, בעלי משרה, מרשימים היא תבעה מהם תשומת לב והתמסרות טוטלית ויצרה בהם תלות והתקשתה לקבל בקורת. הכתב של ליאור העיד על מסכה והסתרה מוגזמת. יחד עם שפת הגוף שדברה אחרת הורגש הפער בין מה שדיברה על עצמה לבין היותה באמת.
ליאור הגיעה לפגישת הייעוץ הגרפולוגית סקרנית ומתוחה, בהתחלה היא כעסה על דברי וניסתה להתגונן, אך בהמשך נפתחה וספרה על ילדות קשה, קושי כלכלי וחוסר תשומת לב ואהבה. הבריחה מהמציאות בילדות התבטאה בצפייה בסרטים וסדרות בטלוויזיה.
חברים בבית הספר היסודי לא היו רבים, ורק בגיל 16 בתקופה שהפכה להיות נערה היופי בלט הנערים גילו בה עניין והיא שיתפה פעולה וזכתה מהם לתשומת לב אחרת אך לא כמו האהבה שאותה חיפשה.
נדרשו מס" פגישות אימון בהם התוודעה ליאור לגבי עצמה. היא הבינה שאם תרצה זוגיות היא צריכה להיפתח ולקבל בקורת, היא הבינה שהחיזוקים וההערכה העצמית תתחזק ברגע שתפסיק לחפש אשורים מהסביבה, העצמאות שהחלה לגלות, והמקום שפינתה לבן הזוג עזרו לה למצוא בחור ממוצע שאהב אותה. ההצלחה הגיעה כשבחרה להתרחק מאור הזרקורים ובמקום זאת ליבתה את האור הפנימי שהקרין על סביבתה.
